חלומות באופק
טיולים, אלבומים ורגעים קסומים
מקדשים בכל מיני צבעים
היום אנו נפרדים מצ'אנג ראי, ונוסעים דרומה לכיוון צ'אנג מאי, אליה נגיע לפנות ערב. מדובר בנסיעה של 3 שעות נטו, אך בדרך נעשה כמה עצירות – במקדשים המפוארים והמיוחדים של איזור צ'אנג ראי.
הכינו את המכחולים ופלטת הצבעים – כי היום נבקר במקדשים ססגוניים ומקושטים בשלל צבעים, וכמובן נלמד מלינדה המדריכה שלנו המון דברים חדשים על הבודהיזם.
המקדש הכחול – Wat Rong Seur Ten
המקדש הראשון שאנו מבקרים בו נמצא בתוך העיר צ'אנג ראי. זהו מקדש חדש, שבנייתו החלה בשנת 2005, ולמרות שההיכל המרכזי הושלם בשנת 2016, עדיין ראינו בסביבתו המשך בנייה. הפירוש של שמו – Wat Rong Seua Ten – הוא "מקדש הנמרים הרוקדים", על שם הנמרים שהיו כאן בעבר קופצים מעל מי הנהר.
המקדש בולט ביופיו בזכות צבעו הכחול העז ועיטורי הזהב המקשטים אותו. אנו למדים מלינדה, שהצבע הכחול מסמל בבודהיזם את ההשכלה. גם הבודהה הניצבת באחת מחזיתות המקדש, מרימה את ידה בתנוחה המסמלת את החינוך וההשכלה, והחסות שההשכלה נותנת למאמינים הבודהיסטים.
בתוך המקדש מקשטים את הקירות ציורים יפיפיים ובהם סצנות מסיפור חייו של בודהה, ובמרכז המקדש ניצב פסל ענק ולבן של בודהה. אנחנו לומדים את מנהגי התפילה של הבודהיסטים, חולצים נעליים בכניסה למקדש ומדליקים קטורת.
בבודהיזם ישנו צבע מיוחד לכל אחד מימות השבוע, וכל מתפלל מדליק נר בצבע של היום בשבוע שבו הוא נולד – וכך גם אנחנו עושים.
הבודהה הגדולה של צ'אנג ראי – Wat Huay Pla Kung
ביום בו הגענו בטיסה לצ'אנג ראי, ראיתי בזמן הנחיתה בודהה לבנה ענקית על ההר, וביקשתי לאחר מכן מלינדה לבקר שם. לינדה הסכימה בשמחה, והתחנה הבאה שלנו להיום היא אכן הבודהה הגדולה של צ'אנג ראי – Wat Huay Pla Kung.
הבודהה הענקית הלבנה היא למעשה פסל אלת הרחמים, במתחם המקדש הבורמזי החדש, שבו גם פגודה עגולה בגובה 9 קומות. תחילה טיפסנו במדרגות בתוך הפגודה, עד לקומה התשיעית, ממנה יכולנו להשקיף על פסל הבודהה הענקית. לאחר מכן טיפסנו אל הבודהה עצמה, ועלינו בתוכה במעלית אל חלונות תצפית הממוקמים בתוך ראשה, בגובה 26 קומות. הנוף הירוק מסביב של מחוז צ'אנג ראי מרהיב ביופיו!
המקדש הלבן – Wat Rong Khun
המקדש הלבן Wat Rong Khun הינו המפורסם ביותר במחוז צ'אנג ראי – ובצדק. המקדש הלבן הוא יצירת אמנות יפיפיה, פרי יצירתו של האמן והארכיטקט התאילנדי Chalermchai Kositpipat, אשר תערוכה של ציוריו מוצגת בגלריה שבמתחם המקדש, ואני ממליצה להיכנס גם אליה וליהנות מציוריו היפים.
הצבע הלבן מסמל בבודהיזם את הטוהר, ואכן כוונת הארכיטקט בעיצוב המקדש היתה – להזמין את המאמינים להשיל מאחוריהם את חטאי העבר, לחצות את הגשר מעל תהומות הגיהנום, אשר ידיים הזועקות לעזרה מבצבצות ממנו כלפי מעלה, לצעוד מעלה אל טוהר המקדש ולהגיע לנירוואנה.
המקדש הלבן משובץ כולו ברסיסי מראות שבורות, ואור השמש המשתקף בהן גורם לו להיראות באור השמש כמו יהלום גדול ומנצנץ.
בשעת לפני הצהריים, בה הגענו אל המקדש הלבן, הוא היה הומה ועמוס בתיירים, והצפיפות הרבה פגמה מעט בחוויית הביקור במקדש. סדרן עם מגאפון קולני זירז את התיירים להתקדם מהר בשביל החוצה את הגשר מעל תהום הגיהנום לכיוון המקדש, ומרוב חיפזון לא הספקתי להתמקד בחיפוש הדמויות המקשטות את פנים המקדש. אולי הנאתנו מהביקור נפגמה גם בגלל ששעת הצהריים התקרבה, והתחלנו להיות רעבים…
עדיין, המקדש מרשים ביותר, ובעיניי הוא אתר חובה לביקור בצפון תאילנד – רק כדאי לתזמן את ההגעה למקדש הלבן בשעות הבוקר המוקדמות, או אחר הצהריים.
את ארוחת הצהריים שלנו באותו יום אכלנו במסעדה במתחם המקדש הלבן, שהיתה פשוטה אך טעימה. לקינוח טעמנו פה לראשונה את המאכל התאילנדי הידוע והטעים טעים – אורז דביק עם מנגו (Sticky rice with mango) – והתאהבנו בו מטעימה ראשונה!
המקדש הצהוב – Wat Sang Kaew Phothiyan
המקדש האחרון להיום נמצא כבר באמצע הדרך בין צ'אנג ראי לצ'אנג מאי. Wat Sang Kaew Phothiyan הוא מקדש בורמזי ססגוני ביותר, שהצבע הצהוב אמנם בולט בעיטורים שלו – אך לא רק הוא. ברחבי המקדש פסלים רבים של חיות מיתולוגיות ובודהות, בצבעוניות מרהיבה ומקסימה.
אהבתי במיוחד את שני פסלי הענקים בחזית המקדש: ענק אחד מסמל את העולם המסורתי וכל מה שטוב בו, וכולו בצבעי לבן וזהב של טוהר ובלבוש תאילנדי מסורתי. הענק השני מסמל את העולם המודרני והיצר הרע, וניתן לראות זאת גם בצבעים הקודרים שלו, וגם בלבוש המתריס שלו, עם נעלי אולסטאר ואייפון בכיס המכנסיים…
המתחם של מקדש זה הוא גדול מאד, ויש בו פסלים רבים, גדולים וססגוניים, אשר לצערי לא הגענו אליהם בכלל… כנראה שלינדה המדריכה לא הכירה מספיק את האתר הזה (אני זאת שביקשתי מפוקי לכלול אותו בתוכנית הטיול שלנו, בעקבות תמונות שלו שראיתי באחד הפורומים ברשת), ולכן לא ידעה שמאחורי המקדש שבחזית המתחם יש עוד שטח עצום עם פסלים, מזרקת מים ובודהות זהובות גדולות. ואולי לינדה כן הכירה את האתר, אבל ריחמה על ילדיי העייפים, שאחרי סיבוב קצר במקום התיישבו על המדרגות וסירבו להמשיך לסייר בו…
בכל אופן – אם אתם מגיעים למקדש זה, אל תסתפקו במעט שניתן לראות בכניסה אליו, והמשיכו לסייר בכל המתחם. לפי התמונות בקישור הבא – האתר צבעוני ומרהיב ביופיו!
המעיינות המינרליים החמים – Thaweesin Hot Spring
אחרי ביקור בארבעה מקדשים, ילדיי סובלים מ"רעלת מקדשים" חריפה, וכל מה שהם רוצים זה להגיע למלון בצ'אנג מאי. ובכל זאת, לינדה נשארה נאמנה לתוכנית המקורית (וגם לי!), ולא ויתרה על עצירה אחרונה לפני שנגיע לצ'אנג מאי – והפעם אנו עוצרים על אם הדרך, במתחם המעיינות החמים Thaweesin Hot Spring, שבו נובעים מים מינרליים רותחים מתוך האדמה. ניתן לראות איך המים הרותחים מבעבעים בגייזר של אדים, ולבשל בהם תוך דקות ספורות ביצים קשות (לא ניסינו…). טיילנו מעט ליד פלג המים החמים מאד, אך לא הצלחנו לטבול בהם את הרגליים – החום רב מדי ולא נסבל.
לפנות ערב הגענו אל צ'אנג מאי, העיר הגדולה של צפון תאילנד, ועל עלילותינו וחוויותינו בצ'אנג מאי תוכלו לקרוא בפוסט הבא…
איזה צילומים מפתים ומרהיבים. והכתיבה. "הרעלת מקדשים" ראוי לה שתכנס לספר דברי הימים 🙂
נהדר. תודה
אהבתיאהבתי
תודה רבה ניני, בהחלט אפשר לאמר שהתמכרתי ל"רעלת המקדשים"!
אהבתיאהבתי
כל כך ססגוני, פרוע ומלא בדימיון מתפרץ. אפילו המקדש הלבן ססגוני למרות שהוא כולו לבן.
אהבתיאהבתי
מסכימה איתך זיוה. ראינו במקדשים המון וריאציות של פסלים של דמויות מיתולוגיות – חצי חיה וחצי אדם או חיה אחרת – כאשר החיות הן קדושות בבודהיזם, כמו הפיל או החיות לפיהן סופרים את השנים בלוח השנה הסיני (הקוף, הנמר, החתול, הדרקון…). הקישוטים כוללים גם מוטיבים רבים מהטבע (צמחים, פרחים), וכמו שהטבע הטרופי בתאילנד הוא צבעוני ומגוון כל כך – כך גם הביטוי שלו במקדשים.
אהבתיאהבתי
מקסים וצבעוני. אהבתי מאוד את צפון תאילנד. המקדש הלבן מאוד מרשים, וללא ספק היה הפייבוריט שלי. כשביקרנו שם פגשנו את האדריכל.
אהבתיאהבתי
וואוו, מרגש שפגשתם אותו! נראה לי אדם מאד מיוחד ומרשים.
אהבתיאהבתי