מסע אל העבר – מחנה ברגן-בלזן והעיר העתיקה ברמן

היום אנו נפרדים מאיזור לונבורגר היידה ועוזבים את דירת הנופש הנהדרת שלנו "בשכונה של אולה". עדיין נותר לנו יום שלם לטייל בצפון גרמניה, כאשר פנינו מועדות ליעד הבא של חופשתנו, במרחק נסיעה של 380 ק"מ שנגמע היום – מערבה אל הולנד!

את היום הזה בחרנו להקדיש למסע אל העבר, תחילה לאתר הנצחה הקשור לתולדות עמנו ולשואה, ולאחר מכן לעיר עתיקה עם עבר מפואר ואגדת ילדים מפורסמת הקשורה אליה. על כל אלה ועוד – אספר לכם מייד…

מרכינים ראש באתר ההנצחה במחנה הריכוז ברגן-בלזן

בטיול זה, שבו ילדיי כבר בהחלט בוגרים ובשלים לכך, בחרתי לשלב עבורם ועבורנו גם אתרים הקשורים לתולדות עמנו בשואה. נושא השואה עלה כבר בעבר בטיולים שלנו, בשיחות המתנהלות בינינו במכונית בזמן נסיעה, בעיקר בטיולים בגרמניה ואוסטריה. הניגוד החריף בין הנופים המרהיבים וההנאות שאנו חווים בטיולים אלו, בדיוק באותם איזורים בהם התרחשו בעבר זוועות השואה, הוא בלתי נתפס לילדים וגם לנו המבוגרים, ומעורר שאלות קשות, כמו "האם נכון וראוי שנטייל ונהנה על אדמת גרמניה, שבה נרצחו בני עמנו רק בשל היותם יהודים?". אומר בכנות, שאין לי תשובה ברורה משלי, והעובדה שאנו בוחרים לנסוע ולטייל במקומות אלה לא משקפת מצב בו הקונפליקט הזה פתור אצלי. מה שכן אוכל להגיד, שערך חשוב בעיניי הוא לשמר את זכרון העבר היהודי ותולדות עמנו בתקופת השואה, ולהעביר אותו לילדיי. הדרך שאני בוחרת לעשות זאת, היא בביקור באתרי מורשת יהודיים או אתרי הנצחה הקשורים לשואה, גם במהלך טיולינו בחו"ל, ובכך לפתוח להם צוהר, ללמוד יחד איתם על מה שקרה, ולשמר את זכרון העבר.

כך נולד ביקורנו באתר ההנצחה שבמחנה הריכוז ברגן-בלזן, הנמצא במרחק נסיעה קצר מדירת הנופש שלנו בלונבורגר היידה. כבר כשהתקרבנו אל דרך הכניסה לאתר ההנצחה, התחוור לנו עד כמה מחנה הריכוז ממוקם בתוך איזור מגורים, בין העיירות ברגן ובלזן, כחלק מאיזור התעשייה שבין בתי המגורים. בצד שמאל של הכביש בין העיירות נמצא איזור מסחרי עם כמה חנויות וסופרמרקט, ובצד ימין – מחנה ריכוז…

לפני הגיענו אל המקום, הקראתי לילדים מתוך וויקיפדיה הסבר על מה שקרה פה: מחנה ברגן-בלזן הוקם באפריל 1940. לא היה זה מחנה השמדה, אלא מחנה ריכוז של אסירים, ברובם הגדול יהודים. לא היו בו תאי גזים, ורק אחוז קטן מהנספים בברגן-בלזן נהרגו בירי. הרוב הגדול מתו מרעב ומחלות – 70,000 איש מתו במחנה בין השנים 1941-1945. בין הנספים במחנה היו גם אנה פרנק ואחותה הגדולה מרגוט, אשר מצאו את מותן בברגן-בלזן ככל הנראה במרץ 1945.

IMG_5254

IMG_5268
דגם מחנה ברגן-בלזן

בביקורנו באתר ההנצחה, בחרנו לדלג על מרכז המבקרים, ולהתמקד בסיור בשטח הגדול והחשוף בו היה ממוקם המחנה. כיום מרבית השטח הוא ריק – באתר מחנה הריכוז לא נשארו מבנים מקוריים, מכיוון שב-21 במאי 1945 העלו הנאצים את מחנה ברגן-בלזן באש, וזכרו נמחה מעל פני האדמה. דווקא עוצמת הריקנות הזאת היתה חזקה בעיניי, בניסיון לדמיין את המספר הרב של אסירים שהיו כלואים פה במחנה.

IMG_5252
השדירה המרכזית של מחנה ברגן-בלזן

באתר ישנם מספר תילי אדמה גדולים, קברי אחים אשר תחת כל אחד מהם קבורים אלפי אנשים, ומספר המתים הקבורים תחת כל תל רשום על מצבת אבן הצמודה לו.

IMG_5256

באתר ישנן גם מספר אנדרטאות ומצבות, ואנו התרשמנו ביותר משתיים מהן: הראשונה, אנדרטה לזכר הנספים שהוקמה ע"י הנשיא השישי של מדינת ישראל, חיים הרצוג. השנייה, מצבה לזכר האחיות מרגוט ואנה פרנק, שמצאו את מותן במחנה.

IMG_5265IMG_5263

הביקור במחנה ברגן-בלזן הותיר על כולנו רושם עצום, ובהמשכו שוחחנו במכונית בזמן הנסיעה, על המחשבות והרשמים האישיים של כל אחד מאיתנו. בהמשך הטיול מתוכנן לנו ביקור בבית אנה פרנק באמסטרדם, שיהווה נדבך נוסף לרשמים אלו. לזכור ולא לשכוח…

ברמן – העיר והאגדה

המשכנו בנסיעה מערבה לכיוון הולנד, והתחנה הבאה שלנו היא העיר העתיקה והיפיפיה ברמן – Bremen. כמו ליבק, בה ביקרנו בתחילת הטיול, גם ברמן היא עיר עתיקה ויפיפיה, אשר נודעה בעבר כעיר מסחר חשובה, בזכות מיקומה לאורך נהר ווזר (Weser) בקרבת מוצאו לים.

ברמן מפורסמת גם בזכות אגדת ילדים של האחים גרים, על "נגני העיר ברמן" – החמור, הכלב, החתול והתרנגול. מכירים את האגדה? אם עדיין לא – זה הזמן! במיוחד עבורכם שיבצתי אותה בסופו של פוסט זה. גם ילדיי לא הכירו את האגדה המשעשעת, ולכן במהלך הנסיעה הקראתי להם את הסיפור, וכמובן שהם הוסיפו פרשנות משלהם וקולות רקע עליזים!

20170821_140748_HDR.jpg

הגענו וחנינו בעיר העתיקה של ברמן, וטיילנו באתרים המרכזיים שלה סביב כיכר העיר המרכזית:

בית העיריה הוותיק (Rathaus), שהינו המבנה המפואר ביותר בעיר. בחזיתו ניצב פסל רולנד העתיק, המכונה גם "פסל החירות של ברמן", וזאת מכיוון שלפי האמונה המקומית, אם יפול הפסל תאבד ברמן את חירותה.

קתדרלת פיטר הקדוש (St. Petri Dom), עם מגדליה המחודדים מהם ניתן להשקיף על הנוף.

IMG_5283

פסלי הברזל המשעשעים המקשטים את פינות הכיכר, וביניהם כמובן – פסל "נגני העיר ברמן"! המסורת המקומית אומרת, כי יש להחזיק בשתי רגליו של החמור, לעצום עיניים ולהביע משאלה. כך עושים אלפי התיירים המבקרים את הפסל מדי שנה – ובזכותם רגלי החמור מצוחצחות ומבריקות!

 

IMG_5281

לסיום פנינו מהכיכר המרכזית אל הסמטאות הצרות של רחוב בוטצ'ר (Böttcherstraße), המחבר בין הכיכר והנמל. בסמטה קסומה זו השתמרו בניינים יפיפיים מימי הביניים, ובהם חנויות מיוחדות בעיצוב נפלא.

לא החמצנו ביקור בחנות הנפלאה מכולם: מפעל הממתקים Bremer Bonbon Manufaktur. צפינו בהנאה בתהליך הכנת הבונבונים המפורסמים של ברמן, טעמנו מהם וכמובן גם קנינו.

ברמן זה גם… פרימרק!

הבטחתי לילדים שנוכל לבקר בגרמניה גם בסניף של פרימרק, ומכיוון שהבטחות צריך לקיים – בחרנו לדגום את פרימרק של ברמן. החנות ממוקמת בקניון נחמד הממוקם מול הים באיזור נמל ברמן – Waterfront Bremen. פרימרק של ברמן לא איכזב אותנו, וחוויית השופינג המהנה ארכה זמן רב מהתכנון המקורי – בסיומה יצאנו עמוסי שלל ושקיות…

כעת, לא נותר לנו אלא לעלות לכביש המהיר, להיפרד מגרמניה ולגמוע את המשך הדרך עד כפר הנופש שלנו בהולנד – ועל כך אספר בפוסט הבא…

אגדת "נגני העיר ברמן" – מאת האחים גרים

(פורסמה לראשונה באוסף המעשיות של האחים גרים, 1812)

לאיש אחד היה חמור שנשא את שקי הקמח לטחנה ללא לאות במשך שנים רבות. אך כוחו תש ולא יכל היה עוד לעבוד, ואדונו חשב להמיתו. החמור, שהרגיש כי רוח רעה מנשבת, ברח ושם פעמיו לברמן. שם, חשב, יכול וודאי להיות לאחד מנגני העיר.

אחרי שהלך זמן מה, פגש בכלב ציד שוכב בשולי הדרך, מייבב ומיילל. "על מה תייבב, ידידי?" שאל החמור.

"אהה", אמר הכלב, "כיוון שזקן אנוכי וחלוש, ולא מסוגל יותר לצאת לציד, רצה אדוני לירות בי, ולכן הסתלקתי. אך כעת מאין ארוויח את מחייתי?"

"יודע אתה," אמר החמור, "הולך אני לברמן, שם אהיה לאחד מנגני העיר. בוא איתי והיה גם אתה לנגן. אני אנגן בחליל ואתה תכה בתוף."

מצא חן הדבר בעיני כלב הציד והם המשיכו לברמן יחדיו. לא עבר זמן רב עד שפגשו חתול, עם פרצוף כמו שלושה ימים גשומים. "מדוע העצבות, משופם זקן?" שאל החמור.

"מי יוכל לשמוח כשצווארו נתון בסכנה?" ענה החתול. "זקנתי ושיניי קהו, ואעדיף לשבת ליד האח ולבהות מאשר לצוד עכברים. בשל כך רצתה גבירתי להטביעני, אך הצלחתי לברוח. ולאן אלך כעת?"

"בוא עימנו לברמן. יודע אתה הרי דבר או שניים במוזיקת לילה. תוכל להיות שם לאחד מנגני העיר."

חשב החתול כי רעיון טוב הוא והצטרף אליהם. השלושה המשיכו הלאה, ובדרכם עברו על פני חצר. על שער החצר ישב תרנגול שקרא בכל כוחו. "קריאותיך קורעות את הלב", אמר החמור. "מדוע תקרא ותקרע?"

"בעלת הבית הורתה לטבחית למלוק את ראשי. מחר יום ראשון ואורחים יגיעו, ולטבחית נאמר להגיש לארוחה מרק עוף. לכן אני קורא, כל עוד אני יכול."

"אדום כרבולת!" אמר החמור, "עדיף לך לברוח עימנו. הולכים אנו לברמן, והרי בכל מקום תמצא דבר טוב ממוות. יש לך קול ערב, וכאשר ננגן יחדיו ניצור מוזיקה נפלאה."

הסכים התרנגול בשמחה לרעיון והרביעייה יצאה לדרך.

הם לא יכלו להגיע לברמן ביום אחד, ובאותו ערב הגיעו ליער בו רצו ללון. החמור והכלב רבצו מתחת לעץ גדול, החתול טיפס לאחד הענפים ואילו התרנגול התעופף עד לצמרת, שם היה הכי בטוח בשבילו. לפני שנרדם, התבונן סביבו, וראה אור מהבהב. לכן אמר לחבריו כי בוודאי יש שם בית, שהרי יש שם אור. אמר החמור, "הבה נקום ונגש שם, כיוון שהמגורים כאן גרועים".

הכלב חשב כי כמו כן, כמה עצמות עם מעט בשר עליהן ייטיבו עמו. לכן קמו והלכו למקום בו היה האור, ועד מהרה ההבהוב זהר יותר וגדל יותר, עד שהגיעו לבקתת שודדים מוארת היטב. החמור, שהיה הגבוה מכולם, ניגש לחלון והביט פנימה.

"מה רואה אתה, אפור?" שאל התרנגול.

"מה רואה אני?" ענה החמור, "רואה אני שולחן ערוך עמוס בדברים טובים לאכילה ושתייה, וסביבו יושבים וסובאים שודדים".

"בדיוק הדבר המתאים לנו", ענה התרנגול.

חככו החיות בדעתן כיצד יצליחו לגרש את השודדים, ולבסוף מצאו פתרון. החמור הניח טלפיו הקדמיים על אדן החלון, הכלב קפץ על גבו של החמור, החתול טיפס ועלה על הכלב, והתרנגול התעופף לגבו של החתול. לאחר מכן, בסימן מוסכם, התחילו לנגן יחדיו: החמור נער, הכלב נבח, החתול יילל והתרנגול קרא. ואז התפרצו דרך החלון לתוך החדר, כשהם מרעידים את השמשות. לשמע הצרחות והרעש הנורא השודדים קפצו בבהלה, בחושבם כי רוח רפאים נכנסה, וברחו במורא גדול החוצה אל היער.

ארבעת החברים ישבו אל השולחן וסעדו לבם, כל אחד במנות שהיו טובות בעיניו. כאשר גמרו, כיבו את האור וחיפשו לעצמם מקום לישון בו, כל אחד לפי טבעו ונוחיותו. החמור רבץ על האדמה בחצר, הכלב מאחורי הדלת, החתול על התנור ליד הרמץ החם, והתרנגול על קורת גג. כיוון שהיו עייפים מההליכה, נרדמו מהר.

כשעברה שעת חצות, והשודדים צפו ממרחק וראו כי האור כבוי וכי הכל שקט, אמר מפקד השודדים: "לא היינו צריכים להרשות לעצמנו להיבהל בקלות כזו." והוא שלח את אחד השודדים לבדוק האם יש מישהו בבקתה. השודד מצא את הכל שקט. הוא נכנס למטבח להדליק אור, שם ראה את עיניו של החתול וטעה בחושבו אותן לגחלים לוחשות. הוא קירב גפרור אל פניו של החתול, כדי להדליק אש. אבל החתול, שלא הבין את הבדיחה, זינק על פרצופו של השודד כשהוא שורט ונושף. השודד נבהל מאוד, ורץ אל הדלת האחורית, אך הכלב ששכב שם זינק ונשכו ברגלו. השודד המשיך לרוץ לאורך החצר, שם החמור בעט בו בעיטה מדוייקת ברגליו האחוריות. והתרנגול, שהרעש העירו משנתו, קרא מהגג: "קוקוריקו!"

השודד נמלט כל עוד רוחו בו אל מפקד השודדים, ואמר: "ישנה מכשפה איומה יושבת בבקתה, שנשפה עליי ושרטה את פרצופי בציפורניה הארוכות, וליד הדלת ישנו אדם עם סכין שדקר אותי ברגלי, בחצר ישנה מפלצת שחורה, שהכתה בי עם אלה מעץ, ועל הגג ישב שופט שקרא: 'הביאו אלי את הפושע!' אז ברחתי מהר ככל שיכולתי".

מאז לא העזו עוד השודדים להיכנס לבקתה, והיא התאימה כל כך לארבעת הנגנים, שלא רצו עוד לצאת ממנה.

(נוסח בעברית מתוך האתר "המוזיקאים מברמן")

4 Comments on “מסע אל העבר – מחנה ברגן-בלזן והעיר העתיקה ברמן

  1. נהניתי מאד לקרוא את הפוסט הזה. ברמן זו עיר שביליתי בה הרבה במסגרת חילופי סטודנטים והיה כיף להזכר. קראתי בעניין רב את מה שכתבת על הביקור במחנה ברגן בלזן. במידה רבה אנחנו ההורים שואלים את עצמינו שאלות אלה, כשאנחנו מטיילים עם הילדים. שני ילדי הגדולים הם בוגרי מסע פולין, וזה עורר אצלינו המון דיונים בבית. הנערה כתבה גם מחוויותיה בבלוג המשפחתי. המסע שלה החל אצלי מסע פרטי מאוד מעניין בפולין. כל הכבוד לכם שלקחתם אותם, וביקרתם במקום קשה זה כמשפחה!

    אהבתי

    • תודה רבה ינינה. גם אצלי, כשהבת הבכורה יצאה למסע לפולין, ליוויתי אותה במסע וירטואלי דרך התמונות שצילמו את התלמידים לאורך המסע. כמי שלא זכתה לצאת בעצמה למסע לפולין (המסעות החלו רק מספר שנים אחרי שסיימתי תיכון), אני מנסה להשלים פערים ולשתף גם את הילדים. הביקור במקומות אלה ביחד עם הילדים יוצר חוויה וקשר מיוחדים בתוך המשפחה, וזה כמובן חשוב לי מאד.

      אהבתי

  2. ממשיכה לעקוב בעניין אחרי המקומות היפים והמעניינים שאת מתארת בכשרון רב, ומתפעלת גם מהחשיבה וההתייחסות לילדים. תודה 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: